תובנות הקמה וליקחן
מתוך Tikshuv06
פרק ג': תובנות הקמה וליקחן
|
תוכן עניינים אל: דף ראשי אברום רותם ולדף שיחה לתגובות |
בפרק זה:
העמקת מה בנושא האחידות וייחודיות כאבן פינה בפעילות חינוכית
למידה שיתופית מוצלחת שנשענת על שני רגליים: שיתופיות (ציבוריות) וייחודיות
למידה שיתופית: מימוש ייחודיות לצד האחידות והקולקטיב הרעיוני
העמקת מה בנושא האחידות וייחודיות כאבן פינה בפעילות חינוכית
בפרק הקודם זרקנו לאויר שתי תובנות מרכזיות, שמן הראוי להרחיבן, כי הרי לא נשאיר את הקורא הנאמן, שטרח להגיע עד הלום, וחצי תאוותו בידו, מבחינת: "מה בעצם הוא אמר כאן? מה חשוב כל כך לציין דוקא תובנות אלה, ולא אחרות?"
ובכן, שתי תובנות אלה הן נקודות המפתח שיש להתייחס אליהן בכל קהשור במימוד פדגוגיה באמצעות הוויקי.
התובנה הראשונה היא המרכזית: הפיכת בולדוג הוויקי הציבורי עד לקנאות, לפודל עם צמות - בו גם ביטוי מרכזי לייחודיות של כל אחד מהפרטים השייכים לקהילה הלומדת. התובנה השנייה, רכה יותר: עם כל הכבוד "לוויקי המקורי", אין שום סיבה בעולם לדבוק כחסיד שוטה ברעיון המרכזי שלו, בפונקציות ובתפריטים שבו, אלא להתאימן ולשנות אותם לצרכים הפדגוגיים.
נתחיל מדיון קצר בתובנה הראשונה, שכן היא לב העניין: אחידות מול ייחודיות, אע"פ שהיא מאד מורכבת, ודיון ממצה בה הנו אוקינוס, לא פחות.
אחידות 
ייחודיות
עד כה, הטענות הקשות לחינוך מתמקדות ב(למשל): "שוכחים את הלומד", הוא מצוי "בבית סוהר", נבלע בכיתות גדולות, מכריחים אותו להיות שווה בין שווים בקבוצת למידה ובתכנים שאינם משקפים בהכרח את תחומי העניין של הלומד האישי, הלימה ליכולות שלו (או גבוהות מדי או נמוכות מדי) ואי הקשבה לצרכיו האישיים.
מאידך, יש שתי סיבות עיקריות שהחינוך מתנהל כפי שמתנהל - דהינו עם הפנים לציבור לומדים ללא שם: תכניות לימוד שעליהם ללמוד, ומבחנים ומבדקים שעליהם לעבור ולהוכיח שעמדו בסנטדרט (אפרופו סטנדרטים) שהמערכת מעמידה כחייב לעמוד בו.
הסיבות הן: (1) אידיאולוגיה (2) פשרה לא אידואולוגית.
נפרט:
(1) - אידואולוגית שבחצי חיוך הייתי מכנה אותה: "עמישראל": אין אדם, עם שם ופנים אלא כולנו "עמישראל". אין "אנחנו " בתור קבוצה קטנה שחושבת כך, וודאי לא פרט שדיעותיו כאלה ולא אחרות, אלא הנחה שיש מה שטוב ל"עמישראל" וכולם חיבים להתיישר על פי סולם "טוב" זה: בתפיסות, בהשקפת העולם, בגישה, ועד "תרומה למען "עמישראל" שנקודת הקיצון שלה היא "טוב למות בעד" וכו'.
שלא תבינו לא נכון - יש ביצירת אחידות חיוב גדול, אם לא נאמר הכרח בפיתוח אתוס לאומי/ קבוצתי רחב, כי החברה בנויה על קבוצות קבוצות, שחייבות להגן על עצמן פיזית ותרבותית כדי לשרוד ככאלה, כדי להעניק את מיטב התנאים לפרטים שלהן לחיות טוב. כמו כן, המושג החצי מחויך "עמישראל" הוא מפורה לכל קבוצה שבטוחה שהיא יודעת מה טוב לה וראוי וחשוב.
התפיסה של "עמישראל" שיש להתיישר על פי טובתו, אפילו על חשבון הפרט, מכונה כאן "אחידות". אין פרטים אלא משהו אחיד שמשותף עד כדי כך, שהכל נעשה ביחס אליו.
(2) אילוץ כפוי של אחידות בחינוך בגלל מחסור של משאבים. הרי לא ניתן להעמיד לכל לומד מלמד. לא ניתן לתת מענה לכל צרכי לומד אישי. לכן מלמדים בקבוצות (בכתות), מלמדים על פי שכבות גיל, על פי תכנים מובנים, כדי לעמוד במעמסה של משאבים מועטים לתת מענה לכלל צרכי הלומדים. כלאמר - פשרה, לא אידאולוגיה.
כל רעיונות החינוך האחר, הפתוח, הדמוקרטי, ועוד מלייה של סיסמאות ואמירות יפות שייכות לכאן. איך לתת מענה לצרכי הפרט, במסגרת שמקיפה את כל/ מרבית הפרטים. לטכנולוגיה, אגב, תפקיד מכובד למענה כזה, אך לא צריך להגזים בכך. טכנולוגיה לעולם לא פתרה ולא תפתור בעיות חינוך מהיסוד, אלא תהווה אמצעי יעיל וטוב לממש אידיאולוגיות של חינוך כמענה לייחודיות על חשבון האחידות.
למידה שיתופית מוצלחת שנשענת על שני רגליים: שיתופיות (ציבוריות) וייחודיות
נמצא עם כן, גם אם לא ננמק, כי כבר עתה הדברים כאן די מורכבים ממילא, שלמידה טובה היא כזו המושתתת על מענה / הלימה להבטים אישיים התנהגותיים וקוגניטיביים. מענה כזה בא בשתי צורות: (1) אחידות (2) ייחדויות.
נודה על האמת שיותר מדי אנשי חינוך מתבלבלים על הסקלה הזאת, ונעים בה הלוך ושוב:
מצד אחד, טוענים, הלומד הוא בור ועם הארץ, מנוכר לערכים החברתיים ובלה בלה בהמשך, והוא רק שקוע בעצמו. מפונק, אגואיסט כמוש אמר הרצפלד המנוח שטבע את במונח האלמותי, שמלווה כל דור: "זה נוער זה? זה בררה". כשהכוונה היא שהנוער לא תורם לחברה, להגנתה, לפיתוחה, אלא שקוע בביצה הקטנה משל עצמו לסיפק צרכים אישיים לא חשובים לאף אחד.
מצד שני, טוענים, האחידות של בית הספר, תכניות הלימודים שלא מתחשבות בצרכים ההתנהגותיים והקוגניטיביים של הלומד, מפתחות "חיילים" חסרי פרצוף אישי - "רובוטים". צריך לתת לילד להתפתח לבד, לתת לו לבחור רק את מה שהוא אוהב/ רוצה. ובכלל לומד צעיר "יודע" מה טוב לו, ואסור לכפות וכו' וכו'.
טוב, לא נמשיך לפתח זאת (הרצאה/ מאמר בנושא אולי תובא בהמשך) אך הכוונה ברורה.
נכון, יש להתמקד בבוגר רצוי (זה של מערכת החינוך) כזה שיהיה אדם המחובר לעצמו, מודע ליכולויות ולצרכים ההתנהגותיים והקגוניטיביים של עצמו; שיעסוק בדברים שמבטאים הכי הרבה את ה"דהרמה שלו" - את דרך הביטוי האישית שלו לאורך חייו ההולמת ביותר את אישיותו ויכלותיה. בוגר בעל מיומנויות הסתגלות והתאמה למציאות משתנה. ומאידך אינו מתפשר אלא בלדבוק בדהרמה שלו: בפנימיות האישית שלו, ולא לעסוק ולהתנהג בדברים שלא מותאמים לכך בגלל עמידה בציפיות הסובבים אותו. כל זאת - ביטוי הייחודיות.
אך לצד זה, במשולב, בד בבד - הוא חייב להיות משולב היטב באחידות החבתרית. מודע לאתוס החברתי, הדבק שמחזיק את החברה. מודע לכללי ההתנהגות, הכללים והחוקים. מודע לדרך בה מתנהלים דברים והוא פועל על פיהם.
אחידות וייחודיות, צמד חמד שלעולם אין להפריד בינהם ולטפח רק אחד מהם, כי אחד ללא השני - האדם אינו שלם. איננו רוצים חברה של צייתנים עיוורים, שמקדישים עצמם לאתוס החברתי המקומי עד כלות, עד כדי הקרבה, ומצד שני איננו רוצים אינדיבדואליסטים גמורים, שכולם "יקפצו להם", שהחברה אמורה לפרנס ולספק צרכיהם, בשביל שהם יוכלו לזלזל בה מגבוה, לגדף, לחרף, לעמוד מן הצד ולצפות בכל המאמצים של החברה להתקיים ככזו, ולבא בדרישות שמגיע להם, שפוגעים הריגשותיהם ומה לא. גם לא להיות מתבודד, מנותק מהחברה, ולצפות שמישהו כבר ידאג לצרכיו הפיזיים והנפשיים, שכן הוא עסוק בעצמו ובנשגבות שזר לא יבין זאת.
לכן, גם פעילות פדגוגית שיתופית חייבת להביא לידי ביטוי הבטים אלה ביחד. גם פעילות שיתופית - נשים לב, איננה פעילות "משותפת".
שיתופי הכוונה לתרומה אישית ולהקשבה אישית למתרחש במעשי המשותף של ציבור הלומדים. משופת הכוונה שכולם עושים את אותו הדבר: : לומדים את אותה המשימה הלימודית, מאזינים לאותו מורה. נכון שזה "ביחד", אך זה ממש לא שיתופי.
עלינו להבדיל בין שני אלה!!!
ומכאן נחזור למה שהתחלנו: ונברר לעצמנו למה ללמידה שיתופית (שהוויקי הוא כלי אידיאלי למימושה) דרושה קדום כל ביטוי לייחודיות, לצד האחידות בשיתופיות. כי הרי תוצר הלמידה הוא קבוצתי, חסר פנים וזהות אישית.
למידה שיתופית: מימוש ייחודיות לצד האחידות והקולקטיב הרעיוני
בדיון רחב במושג "למידה שיתופית" הגדרנו מחדש את המושג למידה כ- קלט - עיבוד ופלט, כאשר הפלט הוא חיוני לאיכות העיבוד והלמידה בכלל. פלט נעשה באופן עצמאי, לעיני הכותב בלבד, אך פעילות משמעותית לאיכות הלמידה היא זו, שהלומד יוצר מידע לצרכים ציבוריים, כמו להוראת נושא את עמיתיו. כולנו יודעים היטב שהפנמה והבנה טובה של המידע שקלטנו ועיבודו לידע אישי משמעותי, נעשה אם נדרשנו להסביר זאת לאחרים. עצם הביטוי העצמי הוא חשוב מאד. מכאן אנו מגיעים ליתרון כלי הוויקי כביטוי ציבורי. אך לצד ביטוי ציבורי זה, חייב להיות גם פן השומר על האישיות הפרטית. אמנם כל אחד מתבטא ויוצר אך חלק התנהגותי פסיכולוגי מובהק הוא לקבל קרדיט אישי על המוצר. במילים אחרות - בכל למידה שיתופית חייב להיות פן ביטוי אישי, בו ניתן ביטוי לאישות הפרטית, לכשרונה וכושר הייצירה שלה, ולהיות מוכר באמצעות זה.
לכן החלטנו לתת גם בוויקי מקום לביטוי אישי - "דף אישי" לכל משתמש, בו יש ביטוי אישי על פי נושאים הנקבעים כחלק מהתנהלות הקורס, ו/או ביטוי אישי ממש, על פי הקשר אישי. בכל דף כזה - בו התבקשו האחרים לא לגעת, ולא לשנות את תכניו, צמוד דף שיחה, בו ניתן להביא רשמים של אחרים ולהגיב על הנאמר.
לצד זה - מקומות ציבוריים, דהיינו חברי הקבוצה השיתופית מנהלים את התכנים בהם ומשנים אותם בהתאם לצורך.
ןמכאן נגיע לפרק ד': תכנון כלי הוויקי להתנהלות למידה שיתופית וולליווי מקוון של הקורס.